סיור עצמאי באיזור המישן בסאן פרנסיסקו

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בסאן פרנסיסקו, היא הקהילתיות שלה. מדובר בעיר קטנה במונחים אמריקאים, פחות ממליון תושבים, שבנויה בשכונות וקהילות, ותושבי סאן פרנסיסקו אוהבים לחגוג! ובכלל, אם אתם מטיילים בארה"ב, אני תמיד ממליצה לחפש אירועים מקומיים, אולי תיפלו על ריקודים של שבט אינדיאני, חגיגת פסחא עם דראג קווינס, ומסיבת רחוב של גברת רופר משלושה בדירה אחת, כמו שאנחנו ראינו.

כל פעם שאנחנו מגיעים לעיר אנחנו נתקלים באירועים מיוחדים (בכוונה או במקרה), וכך היה גם הפעם. יום שבת יפה בתקופה קצת גשומה, והחלטנו להסתובב באיזור המישן וקסטרו. יש לא מעט סיורים מודרכים וסיורים קולינריים באיזור, אבל אנחנו בחרנו לשוטט עצמאית ולא באופן מסודר מדי. אם תעשו חיפוש בגוגל לפי מילות המפתח San Francisco Mission Self Guided Tour, תמצאו הרבה אופציות למסלולים.

זה אחד שנראה לי מוצלח, ואולי פעם נעשה אותו כמו שצריך, וגם כולל הרבה הסברים היסטוריים, והמלצות קולינריות: https://alwaystasting.com/mission-district-murals-food-self-guided-tour-2023-new-improved/

שכונת המישן (המיסיון) Mission District מאופיינת באוכלוסיה לטינית ברובה, והרחוב הראשי מזכיר קצת אלנבי, אבל עם מוסיקה לטינית שעולה מהחנויות והדוכנים. האיזור גם ידוע באמנות ציורי הקיר, וכמעט כל קיר פנוי מקושט בציורים צבעוניים, חלקם לשם האמנות, וחלקם לשם מחאה. זו אחת הסיבות העיקריות שתיירים מגיעים לאיזור.

רחוב קטן ומיוחד שכולו ציורי קיר הוא Balmy Street. ציורי הקיר בסימטה הקטנה הללו בשנות ה-80, ומביעים מחאה וזעם על פגיעה בזכויות אדם בעיקר במרכז אמריקה. מומלץ לסטות מהרחוב הראשי ולראות. לא רחוק יש דליקטסן יהודי בשם Wise Sons שרשמתי לעצמי לנסות בהזדמנות. עוד רחוב מומלץ הוא Clarion Alley בין מישן לולנסיה.

תוך כדי הליכה ברחוב שמענו תופים מרחוק, וכשהתקרבנו נפלנו על אירוע של קהילה אינדיאנית עם ריקודים מסורתיים. היה מרתק!

ליד הכיכר הקטנה בה התקיימה החגיגה האינדיאנית יש ציור קיר גדול של משפחת סנטנה (של המוסיקאי הידוע קרלוס סנטנה שגדל בסאן פרנסיסקו). ממליצה לצפות בסרט הדוקומנטרי החדש על חייו שנקרא פשוט Carlos, ואם במקרה יוצא לכם, הוא לפעמים מופיע בווגאס בהופעה אינטימית יחסית שנעם ראה ומאד נהנה.
https://www.santana.com/

משם המשכנו למיסיון דולורס Mission Dolores, או בשמו הרשמי – מיסיון סאן פרנסיסקו דה אסיס Mission San Francisco de Asis, שנתן לשכונה את שמה. רשת המיסיונים הוקמה על ידי נזירים ספרדים שהגיעו ממקסיקו לאורך כל החוף המערבי, לאורך נתיב שנקרא אל קמינו ריאל – דרך המלך. כל מיסיון מוקדש לקדוש (או קדושה) והרשת הזו היוותה את הבסיס לפיתוח של קליפורניה. ביקרנו כבר במיסיון בכרמל, בסנטה ברברה ובסנטה אינז (סולבנג), וכל אחד מהם שונה ומעניין כשלעצמו. מישן דולורס הוא הבניין העתיק ביותר שנשאר עומד בסאן פרנסיסקו, ושרד שריפות ורעידות אדמה. החלק שנשאר מהמיסיון קטן יחסית והביקור בו לא ארוך. יש בו קפלה, כנסייה, מוזיאון שעושה גם כבוד לתושבים האינדיאנים שבנו את המיסיון והומרו לנצרות (לא תמיד מרצון) ובית קברות קטן. בכנסייה הגדולה יש חלונות ויטראז׳ יפים, שמתארים את כל המיסיונים של קליפורניה. וגם פסל משונה של קדוש עם מטאטא שעוד לא ירדתי לפשרו! בימי ראשון וחגים מתקיימות תפילות, אז פחות מתאים לביקור.

מיסיון וכנסיה Mission Dolores
https://www.missiondolores.org/
עלות $7 למבוגר

קישקשנו קצת עם השומר בכניסה למיסיון והוא המליץ לנו על שתי מסעדות עממיות לצהרים – טקאריה (מסעדה מקסיקנית) ידועה ומומלצת על מישן ו-25 שנקראת פשוט La Taqueria, ומסעדת טפאס עממית בשם Picaro שקרובה יחסית על רחוב 16, שאליה הלכנו. היינו כבר במסעדות טפאס בהן כל צלחת היא בגודל של תחתית לספל והמנה בגודל של שני ביסים, אז הופתענו מגודל המנות הנדיב. הכל היה מאד טעים, לא מתוחכם, אבל טעים מאד. האוכל גם הגיע די מהר והיה ממש לא יקר.

מסעדה בסגנון ספרדי Picaro Cafe
https://picarocafe.com/

משם המשכנו ברגל לכיוון שכונת קסטרו Castro, המעוז הגאה של סאן פרנסיסקו, ואחד האיזורים היותר מגניבים וצבעוניים. פה נפלנו על חגיגת הפסחא של הקהילה המקומית עם שילוב הורס של דראג קווינס וילדים קטנים. משום מה הסתובבו בשכונה עשרות אנשים עם פאה ג׳ינג׳ית מתולתלת וחלוק כפתן צבעוני, וכששאלתי הסתבר שהם חוגגים את גברת רופר Mrs Roper – דמות מיתולוגית מהסדרה שלושה בדירה אחת Three's Company. למה? אין לי מושג! האנשים בקסטרו ביום של חגיגה מאד צבעוניים, מגדר הוא רק המלצה, יש המון מקומות לאכול ולשתות, והאווירה משוחררת וכיפית. יצא לנו גם לראות מספר גברים שמסתובבים ברחוב בעירום מלא (מסתבר שזה מותר רק ביום חג / מצעד) אז אם אתם מגיעים לאיזור תדעו שזו אופציה, במידה וזה לא מתאים לכם. ולא, אין תמונות.

עצרנו לגלידה טעימה בחנות קטנטנה בשם Double Rainbow (יש טעם בננה!) והמשכנו להסתובב קצת, ואז הלכנו חזרה לאיפה שהשארנו את הרכב. בדרך עברנו בפארק מישן דלורס המקסים, וראינו גם את הבית הכחול מהשיר הצרפתי Maison Bleu Maxime Le Forestier (לא שהכרנו, אבל עמדו צלמים מחוץ לבית).
גלידה בקסטרו Double Rainbow
https://doublerainbow.com/