רודטריפ איטלקי: חלק ב' – סורנטו, חופי אמלפי, פומפיי

החלק השני של הטיול שלנו בו ביקרנו באיזור קמפניה התאפיין בלא מעט תקלות – רכב שנתקע, פיספוס של אמלפי בגלל העדר חניה, גשם שוטף בפומפיי, מלון מזעזע ללילה האחרון, אבל גם בלא מעט חוויות נהדרות – שייט מטריף לקפרי, אפיית פיצה בחווה מקומית, מלון ליגה עם נוף משגע, בריכת אינפיניטי וביץ' קלאב וסיורים מרתקים בפומפיי והרקלנאום. והמסקנה העיקרית שלי היא שארבעה ימים לא מספיקים כדי למצות את האיזור, בקושי מספיקים לגעת במה שיש לו להציע, אפשר בקלות למלא פה שבוע בלי להשתעמם.

תקציר הטיול:
חלק א' (בפוסט הקודם)

• יום 1 – טיסה לפירנצה עם סוויס דרך ציריך, לינה במלון ליד השדה 
• יום 2 – ביקור במוזיאון פרארי במרנלו, חדר בריחה בפירנצה, לינה פירנצה
• יום 3 – פירנצה: סיור מודרך בעיר, שוק מוצרי עור, כנסיית כרוצ׳ה, חלון יין, לינה פירנצה 
• יום 4 – פירנצה: מוזיאון אופיצי, ארמון פיטי וגני בובולי, הגלריה של האקדמיה, לינה פירנצה
• יום 5 – סיינה: סיור ׳חפש את המטמון׳ עצמאי, הדואומו של סיינה, לינה כחצי שעה מחוץ לסיינה 
• יום 6 – נסיעה מאיזור סיינה לאיזור סורנטו עם עצירה בטיבולי, לינה ויקו אקוונסה 

חלק ב' (בפוסט הזה)

• יום 6 – נסיעה מאיזור סיינה לאיזור סורנטו עם עצירה בטיבולי, לינה ויקו אקוונסה 
• יום 7 – תקלה ברכב ששיבשה לנו את התוכניות, סיבוב קצר בסורנטו, חווית פיצה בחווה מקומית, לינה ויקו אקוונסה 
• יום 8 – בתיאוריה – חוף אמלפי, בפועל רק פוזיטנו ומערת האזמרגד. באלפי וראוולו לא היתה חניה. לינה ויקו אקוונסה
• יום 9 – שייט לקפרי, לינה ויקו אקוונסה 
• יום 10 – פומפיי, יקב, הרקלניום, לינה נאפולי
• יום 11 – טיסה הביתה 

יום 6 (חמישי) – מסיינה לסורנטו דרך טיבולי

נסענו מסיינה לטיבולי שם עשינו עצירה לא ארוכה לביקור בוילה ד'אסטה וארוחת צהרים (פירוט בפוסט הקודם). חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה של כשעתיים ורבע למלון הבא שלנו בעיירת החוף ויקו אקוונסה Vico Equense (כחצי שעה צפונית לסורנטו Sorrento). זה המלון הכי יקר ומפואר שלקחנו, עם ספא ובריכה וביץ׳ קלאב פרטי. נתנו את הרכב לvalet שיחנו לנו והתפצלנו – מי לבריכה (הבנות) ומי למכבסה (נעם ואני). אנחנו משתדלים לטוס רק עם טרולי לכל אחד, לוקחים בגדים ל-5 ימים ומכבסים באמצע. והיום זה היום. המכבסה בשירות עצמי Lavanderia Automatica Self Service ad Acqua היתה במרכז העיירה במרחק הליכה של כמה דקות מהמלון , והופעלה במזומן בלבד.

כשהמייבש היה לקראת סופו הודענו לבנות והן הצטרפו אלינו לארוחת ערב במסעדה מקומית מצויינת בשם Titos, ובמקרה (או שלא) הושיבו בשולחן לידנו זוג ישראלים. העיירה קטנה ונחמדה מאד ויש בה מסעדות ובתי מאכל לרוב.

מסעדה בויקו אקוונסה Titos
https://www.ristorantetitos.it/gb

מלון ספא Hotel Mary
המלון הכי מפנק (והכי יקר) בטיול שלנו. לקחנו חדר ל-4 (מיטה זוגית ושתי מיטות יחיד). המלון נמצא על קצה המצוק וכל החדרים צופים לים. יש בריכת אינפיניטי לא גדולה, בר, מסעדה עם נוף מטריף (שם הוגשה גם ארוחת הבוקר העשירה), ביץ' קלאב פרטי על החוף (יש שאטל חינם), ספא, חניה עם ואלה, ושירות יוצא מן הכלל. היינו פה ארבעה לילות והיה שווה כל אירו.
https://www.hotelmaryvico.com/en

יום 7 (שישי) – סורנטו (בקושי) ושיעור הכנת פיצה

יום של תוכניות לחוד ומציאות לחוד. 

היום התחיל נהדר בארוחת בוקר עשירה על המרפסת של המלון מול נוף הים המשגע. התוכנית היתה לנסוע ברכב לחוף אמלפי, ולהתחיל בעיירה פוזיטנו. ביקשנו מגוגל שיראה לנו את הדרך והוא אמר לנו בדרכו, בדרך הזו יקח כשעה עם פקקים, אבל בדרך השניה יש קיצור שיחסוך לכם רבע שעה. ולקחנו את הדרך השניה. ביג מיסטייק! הדרך הזו לקחה אותנו בכבישים צרים, מפותלים, הרריים ומיוערים, ובחלקם די משובשים. בערך בחצי הדרך האוטו סימן שיש בעיית לחץ שמן, וכמה דקות אחר כך, סימן שיש בעיה במנוע וצריך טיפול מיידי. בעליה הבאה הוא השתנק ונאלצנו לעצור. 

טיפ חשוב: תוודאו שיש לכם לפחות טלפון נייד אחד שיכול להוציא שיחות מקומיות. רוב ספקי הeSIM נותנים רק דאטה, מה שלא עוזר אם צריכים להתקשר למוקד השכרת הרכב לעזרה. 

התקשרנו לחברת השכרת הרכב והעבירו אותנו לשירותי דרך. כיוון שהצד השני לא ידע אנגלית, הצלחנו לתקשר את הבעיה בהתכתבות בווצאפ (מזל שאנחנו קשישים מספיק כדי לזכור איך בודקים שמן באוטו, הבנות לא ידעו) והם שלחו רכב שירות. עד שהוא הגיע לקח כשעתיים וחצי של המתנה באמצע היער בצומת בין שבילים צרים. מדי פעם עבר רכב מקומי ששאל אותנו אם צריכים עזרה. נחמדים ממש. מסתבר שפשוט אזל השמן ברכב. איש השירות מילא שני בקבוקי שמן, ובזה הסתיימה הסאגה. 

היינו סחוטים מדי נפשית כדי לנסות בכל זאת להגיע לפוזיטנו אז עשינו חישוב מסלול מחדש ונסענו לסורנטו Sorrento. שמנו את הרכב בחניון מרכזי יחסית והלכנו להסתובב קצת במרכז התיירותי החמוד ממש. אכלנו צהרים במסעדה בשם O' Schizzariello ועשינו קצת קניות של מזכרות. פה המקום להמליץ על רשת חנויות של שוקולדים, ממתקים ושאר מזכרות בשם Nino and friends. הם נותנים לטעום המון דברים והכל כיפי וטעים. פה גם פגשנו לראשונה את המלונצ׳לו, ליקר על בסיס מלון בצבע כתום עז. יש להם חנויות בכל יעד תיירותי מרכזי. לא ראינו שום יעד תיירותי בסורנטו וגם לא הגענו לנמל. אז סורנטו קצת התפספסה לנו, אבל העיירה נראתה נחמדה מאד, והמרכז תוסס ומלא חנויות ומסעדות, והמון מוצרים מלימונים.  

אנחנו אוהבים לבשל ולאפות, אז החלטנו לשלב שיעור אפיית פיצה בתוכנית, וזו היתה אחת החוויות הכיפיות בטיול. נסענו עם הרכב לחניון בסורנטו, משם אספו אותנו ואת שאר המשתתפים בוואנים לנסיעה לחווה הפרטית בה התקיימה החוויה Agriturismo Primaluce Sorrento. מיקה ואני ישבנו מקדימה והנהג דיבר איתה באנגלית בסיסית, תאר לה כל עץ בדרך, וגם סיפר לה על מסיבות שוות בסורנטו. היה משעשע. בחווה קיבלו אותנו בעל המקום ומשפחתו. לקרוא לפעילות שיעור בישול זה קצת סטרץ׳, במיוחד למי שאופה על בסיס קבוע, אבל היה חמוד ממש. למדנו להכין בצק מהמתכון המשפחתי, ואז עברנו להכנה של פיצות אישיות מבצק שכבר עבר התפחה. הפיצות נאפו בתנור עצים לוהט ואז עברנו לסעודה שכללה את הפיצות שלנו, מוצרים שונים שגדלים בחווה, פנקוטה טעימה במיוחד, וכמובן יין ולימונצ׳לו. בסופו של הערב החזיר אותנו הנהג לחניון. היה משעשע, כיפי וטעים.  

רשת חנויות לשוקולדים, מטעמים ומזכרות Nino and friends
https://ninoandfriends.it

ביקור בחווה ושיעור פיצה (הזמנתי דרך Viator)
https://primalucesorrento.com/en
https://www.viator.com/tours/Sorrento/Pizza-School-with-Wine-and-Limoncello-Tasting-in-a-Local-Farm/d947-220596P3
עלות: $310 לארבעתנו

יום 8 (שבת) – חוף אמלפי (לא ממש)

עוד יום מפוספס למדי. 

התוכנית המקורית הייתה ביום שישי (אתמול) לבקר בחופי אמלפי, והיום (שבת) לבלות בביץ' קלאב והספא של המלון, ואז לטייל בסורנטו. אבל אתמול השתבש לחלוטין, אז לא היתה ברירה אלא לנסוע לחופי אמלפי בשבת. ביג מיסטייק #2! אל תטיילו בחופי אמלפי עם רכב פרטי בסופ"ש בקיץ. קחו נהג, קחו סירה, קחו אוטובוסים ואולי תצליחו לטייל. כי אנחנו לא הצלחנו. פשוט לא היתה חניה. אז באמת שנורא יפה ופוטוגני, אבל מאד עמוס.

יצאנו מוקדם בבוקר, הפעם נסענו בדרך אמלפי הראשית לאורך החוף והאמת שהיא לא כזו נוראית. כן, יש רק נתיב לכל כיוון, כן, יש קצת פיתולים ומצוק, אבל אחרי הדרכים ההרריות המשובשות של אתמול, זה היה סבבה. הגענו לפוזיטנו Positano וחנינו בחניון יחסית קרוב לחוף Parcheggio di Gennaro. טיילנו בעיירה שבאמת חמודה, אם כי מלאה בירידות ועליות, בגלל שהיא ממוקמת ליטרלי על צלע הר. הצצנו בכנסיה, וירדנו עד החוף אבל החלטנו שלא להיכנס לים כי האיזור של השחייה מאד קרוב לעשרות סירות ולא הרגיש לנו כזה כיף. הרחובות היו די צפופים ומלאים באנשים, ומוטיב הלימונים חזק מאד בחנויות. שתינו שוב ברד לימון, קנינו עוד קצת מזכרות וחזרנו לאוטו כדי להמשיך את המסלול. 

המשכנו בנסיעה לכיוון אמלפי, ועצרנו באטרקציה החמודה אך קצת הזויה – מערת האזמרגד Grotta dello Smeraldo. מצאנו חניה כי בדיוק מישהו יצא, קנינו כרטיסים במכונה (מזומן בלבד) ואז ירדנו למערה במעלית. מדובר במערת נטיפים קטנה ממש, שעורכים בה סיורים בסירות שנראות כמו קופסאות גפרורים משייטות. בנקודה כלשהי יש פתח שדרכו נכנס אור למערה וצובע את המים בירוק אזמרגד (בתמונות זה נראה כחול אבל בלייב זה יותר לכיוון טורקיז). בכל סירה יש מדריך שגם משיט (במשוטים), ושלנו היה קורע מצחוק (מרוב שזה קצת דבילי). בשלב כלשהו הוא היכה במים כך שנוצרו רסיסי מים שנראים כאזמרגדים תוך קריאות "לוקי לוקי", מתנו מצחוק. ביקור קצר, אבל משעשע, ונראה פחות קלסטרופובי מהמערה הכחולה בקפרי (אליה נכנסים בסירות קטנות שנמשכות בחבל דרך פתח קטן). אפשר אגב להגיע גם בשייט.

שמחים וטובי לב המשכנו לעיירה אמלפי Amalfi, שנראתה לנו מאד יפה. אבל לא היתה חניה בשום חניון בעיר. גם אין איפה לעצור לכמה דקות להתרשם כי נוסעים על הכביש הראשי ואי אפשר לעצור בלי לחסום את כל התנועה. אז מהאוטו תוך כדי נסיעה נראה לנו שאמלפי יפה ופוטוגנית, וגם החופים נראו לנו יפים. טוב, אמרנו, נמשיך לראוולו Ravello, שם אמורים להיות גנים מפוארים ונופים נהדרים. ושם אפילו לא נתנו לנו להכנס לעיירה. כי אין חניה. אז אין לי מושג אפילו איך היא נראית. הבנו שאין מה לעשות, והתחלנו את הדרך חזרה הביתה. במקום לחזור אחורה, החלטנו להמשיך דרך ההרים עד לכביש המהיר. חיפשנו תחנת דלק ובמקרה מצאנו גם מסעדה מקומית בשם Il Castagneto עם נוף מטריף של ההרים ובריזה נהדרת. פה גם אכלנו סוף סוף את הקינוח המפורסם של חופי אמלפי, לימון ממולא בסורבה לימון. וגם מילאנו דלק ב"תחנה" שהיא בעצם משאבת דלק לצד הכביש. מזל שהמקומיים נחמדים ושמחים לעזור. 

חזרנו למלון והחלטנו לא להתייאש ולנסות להציל קצת את היום עם טבילה בים. למלון יש ביץ' קלאב פרטי שהוא בעצם דק על מזח עם המון מיטות שיזוף, בר קטן ומדרגות שנכנסות עד המים. יש גם שאטל בין המלון (שנמצא על המצוק) והחוף, שיוצא וחוזר פעם בשעה. את ההלוך עשינו ברגל, ירידה צנועה של 250 מדרגות. תפסנו מיטות שיזוף, הזמנו משקאות, ונעם והבנות נכנסו למים הקרירים. כשעתיים של מנוחה נחוצה ביום כאוטי. חזרה נסענו עם השאטל. 

ארוחת ערב אכלנו שוב בויקו אקוונסה,במסעדה בשם Ventitré Taverna Mediterranea, והפעם חרגנו מדייאטת הפיצה/פסטה והלכנו על בשר. ועוד איזה בשר, פיקניה. את הפיקניה זכינו להכיר כשביקרנו בברזיל לפני 8 שנים, ומאז אנחנו חולמים על הנתח הטעים הזה שמוגש על פלטת צלייה לוהטת לשולחן. היה מעולה שבמעולים. נהנינו מאד. לקינוח עצרנו בגלידריה Gelateria Gabriele שתמיד ראינו בה תור, ובצדק. לקחתי בריוש (שהזכיר לחמניית קשר מבצק חלה) ממולא גלידה – קצת מוזר, אבל ממש טעים. לפחות הסיום של היום היה מוצלח. 

מערת האזמרגד Grotta dello Smeraldo
https://www.positano.com/en/e/visiting-the-emerald-grotto-amalfi
עלות: 10 אירו לאדם (מזומן בלבד)

מסעדה בויקו אקוונסה Ventitré Taverna Mediterranea
https://www.ventitretavernamediterranea.it

גלידריה בויקו אקוונסה Gelateria Gabriele
https://www.gabrieleitalia.com

יום 9 (ראשון) – שייט לקפרי

אחרי יומיים של אכזבות, היינו חייבים הצלחה, ואיזו הצלחה מסחררת זו היתה! הזמנתי דרך הקבלה של המלון שייט לאי היפה והמפורסם – קפרי Capri. ב-8 בבוקר אסף אותנו (ועוד זוג קנדים-צרפתים שהיו איתנו גם בסירה) נהג עם וואן ולקח אותנו למרינה שבעיירה מחוץ לסורנטו.  שם התרכזו עשרות נוסעים שיצאו למסלולי שייט שונים, חלקם לקאפרי וחלקם לפוזיטנו ואמלפי. 

עם קצת כאוס וקצת ארגון, ותשלום נוסף של 10 אירו לאדם במזומן בלבד ״דמי נחיתה בקפרי״, קיבלנו צמידים בצבעים שונים, ועלינו לסירות. בסירה שלנו היו 12 איש, 8 צעירים שישבו על המזרונים על הסיפון הקדמי, ושני זוגות מבוגרים (יחסית!) שישבו על ספסלים מרופדים מאחור. וכן, נעם ואני אחד משני הזוגות. הבנות בילו על הסיפון הקדמי עם זוג בחורים, זוג חמוד בירח דבש, ושתי חברות שמטיילות יחדיו. קבוצה מתוקה ממש. בנוסף היו שני אנשי צוות.

המסלול התחיל בשיט לקפרי, מלווה במוזיקה כיפית שהותאמה למגוון הדמוגרפי על הסירה. בנמל הגדול ירדנו מהסירה וקיבלנו ארבע שעות להסתובבות חופשית. בדיל (או קומבינה) הציעו לנו לרכוש פס יומי לחברת אוטובוסים שמובילה נוסעים בין שלוש התחנות העיקריות באי – הנמל Marina Grande, העיר קפרי Capri, והעיר אנאקפרי Anacapri. האלטרנטיבות כוללות אוטובוסים ציבוריים או מוניות עם גג פתוח. לנו הציעו לשלם ל-3 כרטיסים ולקבל 4, אז לקחנו. התחלנו בנסיעה באוטובוס לאנאקפרי Anacapri שם קיבל אותנו נציג של חברת השייט שהמליץ לנו על מסלול. טיפ חשוב: בתחנת האוטובוסים יש ביתן בו מוכרים כרטיסים לרכבל הכסאות להר Monte Solero, זה אותו מחיר וחוסך הרבה עמידה בתור. קנינו את הכרטיסים, עקפנו את התור הארוך בכניסה לרכבל הכסאות Seggiovia Anacapri ועלינו למעלה. חוויה מהממת! הרכבל מאד (!) איטי, יש אנשים שעוזרים להתיישב ולרדת מהכסא וכיוון שהוא צמוד לצלע ההר הוא גם לא מאד גבוה מהאדמה. והנוף… עילפון. למעלה אין יותר מדי מה לעשות, בעיקר להתרשם מהנוף המשגע. יש בית קפה קטן ושירותים (בתשלום – מטבע של אירו, או אסימון token שקונים בבית הקפה). הנוף בירידה עוד יותר יפה.

המשכנו בהמלצת הנציג לראות את הנוף מוילת סאן מיקלה Villa San Michele. הדרך עוברת דרך דוכני מזכרות וחנויות, וכמובן אפשר להכנס לוילה עצמה שבה מוזיאון על חייו של הרופא והסופר השוודי אכסל מונתה שכתב במקום את הספר הדי מפורסם "מגילת סאן מיקלה". אבל אנחנו לא נכנסנו. גם מפה הנוף יפיפה, ואפשר לראות את קצהו של גרם המדרגות החצוב בסלע Scala Fenicia שנבנה על ידי היוונים במאה ה6 -7 לפנה"ס, וחיבר בין קפרי (העיירה התחתונה) לאנאקפרי (העיירה העליונה) עד לסלילת הכביש. מדובר ב-921 מדרגות על צלע ההר, שניתן עדיין לרדת או לעלות בהן, להרפתקנים בלבד. 

המשכנו לשוטט ברחובות אנאקפרי בחיפוש אחרי ארוחה קלה והצצה בחנויות. שני הדברים בהם קפרי מפורסמת בתחום האופנה הם מכנסי קפרי שהוכנסו למודה על ידי ג׳קי או שהתגוררה באי עם בעלה השני אונאסיס, וסנדלים בעבודת יד שיסנדלרו לכן למידותיכן במקום. אכלנו כריך מצויין בבית קפה קטן בשם Bar Plaza, המשכנו לכנסיית סאן מיקלה Chiesa di San Michele לראות את הרצפה המצוירת המתארת את גן העדן בדמיונו של האמן (מרשים!) וחזרנו לתחנת האוטובוס. בתוכנית המקורית רצינו לעצור גם בעיירה קפרי, להכנס לגני אוגוסטוס Giardini di Augusto, ולאכול גלידה, אבל ראינו שאין לנו מספיק זמן אז ירדנו חזרה למרינה, ושם אכלנו גלידה. ארבע שעות אינן זמן מספיק למצות את כל מה שיש לאי קפרי להציע! אפשר בכיף לבלות פה יומיים לשילוב של אתרי תיירות, הסתובבות בכיכרות ובשווקים, וים. 

חזרנו לסירה ויצאנו לשייט המקיף את האי. עצרנו לשחייה במים הקרירים והנהדרים, הצעירים קפצו מהסיפון והקשישים ירדו בסולם. היה כיף ברמות. המים היו נעימים וצלולים. השחייה היתה כל כך כיפית ומרעננת, שהחבר׳ה ביקשו לעצור לעוד שחיה, בתמורה לוויתור על ביקור במערות שלחופי האי. עצרנו רק במערה אחת קטנה לביקור סימלי וצפייה במים הכחולים שנוצרים בשילוב קרני השמש עם המים הצלולים. למערה הכחולה המפורסמת Grotta Azzurra לא הגענו. ממה שקראתי, זה תלוי במזג אויר וגאות, ויש לרוב המתנה ארוכה כדי להכנס. אחרי מערת האיזמרגד לא הרגיש לנו איזה פספוס גדול. עברנו את הסלעים המפורסמים הבולטים מהמים – הפרגליוני Faraglioni – לסדרת צילומים, עצרנו לשחייה נוספת והפסקת בירה / שתיה קלה / מים ואז חזרנו בשייט לנמל האם ליד סורנטו. ממש לפני הכניסה לנמל הצוות כיבד את כל הנוסעים בשוט של לימונצ׳לו ועוגיית לימון. לי היו חסרים בסיור קצת הסברים על מה אנחנו רואים, קצת היסטוריה, גאוגרפיה, אבל רק לי. הנהג החזיר אותנו למלון רצוצים מעייפות אבל מבסוטים לאללה. אז אם יש דבר אחד שממש כדאי לעשות כשמבקרים באיזו סורנטו, זה זה. 

אחרי מקלחות וקצת מנוחה הלכנו שוב ברגל למרכז ויקו אקוונסה לארוחת ערב. נכנסנו למסעדה שברובה מגישה דגים בשם Cerase. הנוף מהמם עם תצפית למפרץ ולהר הגעש וזוב, והאוכל היה סבבה אבל לא התחברנו כל כך. משם המשכנו לבית קפה בשם Zerilli שראינו כמה פעמים והחלטנו לדגום. בחרנו קינוחים מהוויטרינה שנראו מפתים אבל היו בינוניים למדי. תכלס זו הייתה האכזבה הקולינרית היחידה בטיול, כי האוכל באיטליה מדהים ממש. 

בדרך חזרה למלון עצרנו במעין חנות פתוחה שכללה מכונות אוטומטיות לממכר שתיה, חטיפים וכל מיני דברים רנדומליים, כמו מטריות. אז קנינו מים, ושתי מטריות, כל אחת ב3.5 אירו, כי התחזית למחר היתה גשומה מאד. 

שייט של יום שלם לקפרי Capri Boat Tour
https://www.avitravel.com/en/capri-boat-tour
עלות דרך המלון: 149 אירו לאדם

רכבל הכסאות Seggiovia Anacapri
https://www.capriseggiovia.it/en/index.html
עלות: 14 אירו לאדם

וילה ומוזיאון Villa San Michele
https://www.villasanmichele.eu
עלות: 10 אירו לאדם

כנסיית סאן מיקלה Chiesa di San Michele
https://www.chiesa-san-michele.com/lg/en/index.htm
עלות: 2 אירו לאדם

יום 10 (שני) – פומפיי והרקולנאום

ביום האחרון לטיול קמנו לגשם שוטף, אבל תכלס היה לנו די מזל עם מזג האויר, כי סיור בחוף אמלפי או שייט לקפרי לא אפשריים בגשם. סיור בעתיקות פומפיי, בהחלט כן. 

אחת הסיבות העיקריות שבגללן רציתי להגיע לאיזור הזה, היתה לבקר בעתיקות פומפיי Pompei. את פומפיי לא באמת צריך להציג. את הסיפור על העיר הרומית העתיקה למרגלות הר הגעש וזוב שכוסתה כולה באפר געשי עקב התפרצות אדירה בשנת 79 לספירה והשתמרה באופן נדיר, כולם מכירים. וביקור בפומפיי הוא לדעתי די חובה אם מגיעים לאיזור ומתעניינים אפילו קצת בהיסטוריה וארכאולוגיה. הזמנתי לנו סיור מודרך דרך אתר Viator שהוא האתר המועדף עלי לאטרקציות וסיורים. כשהגענו לקח לנו טיפה זמן למצוא את הקבוצה, כולל שיחת טלפון לספק, אבל מצאנו. הסתבר שצירפו אותנו לקבוצה מאורגנת שיצאה לטיול יום מלא מסורנטו. 

הסיור היה מרתק. בלתי נתפס כמעט. האתר ענקי ואי אפשר לכסות את כולו בשעתיים, אבל עברנו דרך לא מעט היילייטס, עם הסברים מעניינים של המדריך, ארכאולוג בעברו. מדהים לראות איך לפני 2000 שנה היתה פה עיר גדולה, משגשגת, מתוכננת, עם מסחר וכלכלה ערה ותכלס לא מאד שונה מהעיר המודרנית שאנחנו מכירים, רחובות עם חנויות, בתים פשוטים עד מפוארים, אמנות, שווקים, מחסנים, בתי מרחץ, מסעדות, וכן, גם בתי בושת עם מיטות אבן (שלא יהיה נוח כדי להבטיח תחלופה גבוהה של לקוחות), ו״תפריט״ מאוייר. הסיור התקיים בחלקו בגשם, אבל זה לא היה נורא (והיו לנו מטריות). ואגב, מסתבר שהגופות הקפואות בזמן אינן באמת גופות אלא יציקות גבס שנעשו מחללים שנוצרו כשהאפר הוולקני התמצק סביב אנשים שמתו והגופות שלהם התפוררו. מי שמתעניין בארכאולוגיה והיסטוריה יכול לבלות פה הרבה יותר זמן, הסיור רק גירד את פני השטח.

נפל על רצפת העריכה: המוזיאון הארכיאולוגי של נאפולי בו אפשר לראות ממצאים שהתגלו בחפירות בפומפיי, ובכלל, ביקור בנאפולי עצמה. 

התחנה הבאה שלנו היתה ביקור ביקב מקומי למרגלות הוזוב בו מייצרים יין גם בשיטות מודרניות וגם בכדי חרס בניסיון לשחזר את שיטות הייצור העתיקות. היקב Azienda Agricola Bosco de 'Medici
נמצא כרבע שעה נסיעה מהפארק הארכאולוגי של פומפיי דרך רחובות צדדיים עזובים. אבל המקום מקסים ממש. כשהגענו היתה הפוגה קלה בגשם אז יצאנו לסיור קצר בשטח היקב ברכב גולף. ראינו את הכרמים, שמענו הסברים על ההיסטוריה של המקום והיינות שהם מייצרים, וראינו עוד חלק של פומפיי שהתגלה בשטח היקב (והולאם). פה התגלה בית קברות ונמצאה גופה חנוטה של עבד משוחרר שמת לפני התפרצות הר הגעש. מרתק! אחרי הסיור קיבלנו את פנינו ביין מבעבע לאפריטיף ואז נהנינו מארוחת צהרים עם טעימות של חמישה סוגי יין שונים (רוזה, שניים לבנים ושניים אדומים), וכמובן לימונצ׳לו.  יש מספר דרגות של ארוחות שאפשר לבחור, אנחנו לקחנו את הפשוטה (והזולה) ביותר שכללה לחם עם שמן זית שמיוצר במקום, פלטת גבינות ונקניקים, מנת פסטה ברוטב עגבניות וקינוח (מעין עוגה עם קרם שמוגשים בצנצנת, שלא היה וואו). סך הכל מקום מקסים, יינות טעימים (ככה אמרו לי, אני לא שותה), אווירה נינוחה וחוויה מוצלחת מאד. יש במקום גם מלון אגב.

בינתיים הגשם חזר, ואנחנו המשכנו לנקודת העצירה הבאה שלנו – הפארק הארכאולוגי הרקולנאום Parco Archeologico di Ercolano גם הרקולנאום היתה עיר שנהרסה בהתפרצות הוזוב ביחד עם פומפיי. פומפיי מפורסמת, גדולה, מרשימה, הרקולנאום קטנה יותר אבל השתמרה יותר טוב. אפשר לראות בה פסיפסים, ציורי קיר, בתים במצב יותר שלם, וגם מוצגים ארכיאולוגיים כמו סירה שהשתמרה וחפצים ותכשיטים של תושבים שניסו להתחבא עם החפצים היקרים להם ביותר. יש גם מעין מחסנים בהם האנשים ניסו להתחבא ולא צלחו, ויש בהן ערימות של שלדים. קחו בחשבון שזה עלול להיות טריגר (חסכתי לכם את התמונות). חנינו בחניון תת קרקעי ממש ליד האתר, חיכינו שהגשם יפסק, ואז הלכנו לאתר. בדרך ראינו את הקבוצה שצורפנו אליה בפומפיי בדיוק יוצאת משם. פה לא לקחנו סיור מודרך אלא הסתובבנו עצמאית וקראנו קצת שילוט. אתר מרתק ממש, ורמת השימור בו יותר טובה מאשר בפומפיי, ממליצה שלא לפספס!

עייפים, קצת רטובים וקצת שתויים נסענו למלון לנוח קצת לפני ארוחת הערב. בין  הדברים שמיקה רצתה לאכול באיטליה היו שניים שעוד לא מצאנו – פסטה שמכינים בגלגל גבינה, וטירמיסו שמוגש בכף גדולה ממגש גדול. ולמרבה ההפתעה, לארוחה האחרונה שלנו בטיול, מצאנו מסעדה שמגישה את שניהם! כחצי שעה נסיעה (דרך רחובות קצת סקץ') לאחת מהעיירות שבפרברי נאפולי הביאה אותנו למסעדה חמודה ממש, ענקית ומודרנית בשם CataFratta – Trattoria e pizzeria. האוכל היה מצויין, מנת הפסטה עם תפוחי אדמה הוכנה בגלגל הגבינה, הפיצה היתה משובחת, והקינוח מעולה. תענוג. ולא יקר. 

פומפיי Parco Archeologico di Pompei
https://pompeiisites.org/en
עלות: 18 אירו לאדם לכרטיס בסיסי

סיור מודרך בפומפיי Ruins of Pompeii Guided Walking Tour with Skip-the-line Ticket
https://www.viator.com/tours/Pompeii/Ruins-of-Pompeii-Guided-walking-tour-with-Skip-the-line-ticket/d24336-7809P78
עלות: 55 אירו לאדם, כולל כניסה לאתר

יקב Bosco de' Medici
https://www.boscodemedici.it/en
עלות: 50 אירו לאדם לארוחת צהרים הבסיסית עם טעימות יין

הרקולנאום Parco Archeologico di Ercolano
https://ercolano.beniculturali.it
עלות: 16 אירו לאדם

מלון Albergo Del Pino
המלון שלנו ללילה האחרון היה די גרוע. היתרון היחיד שלו היה מיקום כ-10 דקות משדה התעופה של נאפולי, ומחיר מאד זול. הכל היה מאד ישן וקצת הרוס, המזגן טיפטף עלינו בלילה, הווייפיי היה חלש, וארוחת הבוקר היתה בסיסית יחסית. למלון יש חניון פרטי ובערב הבחור בקבלה אמר לנעם לא להשאיר את הרכב ברחוב אלא להכניס אותו לחניון הנעול, כי נאפולי. ובנוסף, הפעם שלא באשמת המלון, בחצות בדיוק התחילה חגיגת זיקוקי דינור ארוכה ורעשנית.  
https://www.albergodelpino.it

יום 11 (שלישי) – בדרך הביתה

למחרת בבוקר יצאנו מוקדם לשדה, החזרנו את הרכב, הלכנו ברגל לטרמינל (כי השאטל הראשון יוצא ב7:30 בבוקר והגענו מוקדם יותר), קנינו סנדוויצ'ים טעימים וזולים בשדה, וגם קצת פסטה למזכרת, הלכנו ברגל למטוס, וטסנו הביתה. איה בטיסה ישירה מנאפולי לניו יורק, ואנחנו שוב דרך ציריך לסאן פרנסיסקו.  

איטליה כיפית, מרגשת, ומלאה היסטוריה ועתיקות, והעבר שלה יותר מרגש מההווה. היא קצת פחות מתקדמת ממה שציפינו, וכשיוצאים מהאיזורים המאד תיירותיים, היא עזובה, קצת מלוכלכת, צפופה, ומרגישה תקועה בעבר. האוכל פשוט פנומנלי, גם האוכל הבסיסי והזול מאד טעים. לא יודעת איך אי פעם נוכל לאכול שוב פיצה באמריקה. בגלל שיש בה כל כך הרבה דברים מעניינים לראות, יש עומס אדיר באתרי התיירות, והמחשבה שלנו שביקור בספטמבר יהיה פחות חם ופחות צפוף התגלתה כשגוייה.

מצעד המנצחים: השייט לקפרי זכה במקום הראשון בלי תחרות, זה היה פשוט יום נהדר, אפיית הפיצה בחווה גם היתה נהדרת, העיר העתיקה הכי יפה היתה סיינה בפער, ופומפיי מרתקת ומשהו שפשוט לא רואים בשום מקום אחר. 

(C) כל הזכויות שמורות לשירלי צפלוביץ